מיטל במועצה

הצעה לסדר: הכנת תכנית אסטרטגית לשירותים נדרשים כגון דואר וקופות חולים

סניפי דואר שכונתיים הם לעתים גם לב קהילתי וללא ספק שירות הכרחי עבור תושבים רבים ובעיקר עבור גמלאים ושקופים אשר משתמשים בשירותי "בנק הדואר" באופן תדיר. סגירת סניפים כ"תכנית ההבראה בדואר ישראל" צריכה לכלול התייחסות לצורכי התושבים. המקרה של הדואר הוא מקרה פרטני אך השיטה היא שיטה כוללת. היום זה הדואר ומחר זה קופות החולים, מכבי אש או כל שירות חברתי חיוני אחר. לתושבים שלנו מגיעים שירותים בסיסיים ומחובתנו לדאוג שיקבלו אותם, גם אם העירייה אינה ספק השירותים הישיר. לכן אני שמחה שמועצת העיר קיבלה את הצעתי להכנת תכנית אסטרטגית עבור שירותים ציבוריים נדרשים כמו דואר ולהבדיל קופות חולים, כמו מכבי אש, מגן דוד ומשטרה – כמו שאנו עושים לבתי ספר וגני ילדים.

 

הצעה  לסדר – אסטרטגיה עירונית ביחס לשירות הניתן לתושבי העיר בעקבות רפורמות ממשלתיות – הדואר כמשל

סניף הדואר ברחוב גאולה הוא הרבה יותר מסניף דואר, הוא לב ליבה של השכונה, מרכז קהילתי של ממש. הוא מספק שירות הכרחי עבור תושבים רבים בשכונה, בעיקר תושבים ותיקים אשר משתמשים בשירותי "בנק הדואר" באופן תדיר.

סניף הדואר ברחוב ברודצקי אינו שונה, גם שם כולם מכירים את כולם, היחס אישי וחם. כל השכונה מרגישה שם בבית.

שני הסניפים האלו עומדים בפני סגירה וכך גם סניפים נוספים בעיר, כמו למשל סניף אבן גבירול שכבר נסגר. מה יקרה להווי הקהילתי? כיצד ילכו התושבים המבוגרים מרחקים גדולים כדי לקבל שירות? מי יעמוד בתורים המתארכים בסניפים אחרים אליהם ישלחו תושבי השכונות שסניפם נסגר? אלו שאלות שמשרד התקשורת לא שואל, שאלות שאין להן תשובה ב"תכנית ההבראה של דואר ישראל". שאלות שאנחנו כעירייה חייבים לשאול את עצמינו.

המקרה של "דואר ישראל" הוא דוגמא מצוינת לשיטת ההפרטה בישראל. זה עובד ככה: קודם כל מייבשים את הענף כולו לאורך שנים, מה שמביא בהכרח להתדרדרות השירות.
לאחר שהשירות מתדרדר והלקוחות נהיים לא מרוצים עוברים לשלב השני – שלב ההסתה. בשלב זה מתנהל קמפיין מתוזמר כנגד הגוף שרוצים להפריט ונגד עובדיו בטענה שהם אשמים במצב, פתאום שומעים התבטאויות כנגד עובדי הרכבת או בוחני הנהיגה, מאמרים מופיעים בעיתונים על ההתדרדרות שירותי הכיבוי או על בריחת המוחות מההשכלה הגבוהה ונוצר שיח שלם כנגד אותו מוסד שרוצים להפריט ותפקודו הלקוי.
ברגע זה מתחיל השלב השלישי בתהליך – שלב ההפרטה. השירות כבר מיובש וכושל, הציבור כבר עצבני ודורש פתרון ואז מגיע נציג הממשלה ומודיע: "אין ברירה, חייבים להפריט כדי לשפר את השירות הקלוקל". . כמובן שגם ההפרטה עצמה במקרים רבים דווקא פוגעת ברווחת התושבים שהופכים ללקוחות והשירות שמקבלים מתברר בדיעבד כלא טוב יותר מכפי שהיה.

אז נחזור ל"דואר ישראל". במהלך העשור האחרון אנו עדים לקיצוץ שיטתי בתקציב דואר ישראל ופתיחת השוק לתחרות פרטית (חברת "מסר" הפועלת בתל אביב יפו לדוגמא),תהליכים אלו הובילו כמובן להתדרדרות השירות בדואר ישראל. באפריל 2015 יצאה לדרך "תכנית ההבראה בדואר ישראל", תכנית זאת היא למעשה מתווה הפרטת הדואר ובמהלכו נסגרים סניפים, סניפים אחרים עוברים להפעלה של זכיינים במיקור חוץ ושעות הפעילות בסניפים רבים מצטמצמות, במסגרת המתווה עתידות להסגר 52% מתיבות הדואר הפעילות! (נכון להיום, ההערכה היא שכבר הוצאו משימוש כ20% מתיבות הדואר הפעילות בעת אישור המתווה).

מתווה זה פוגע גם בתפקוד העירוני, שכן כמות המשלוחים עולה כתוצאה מהתפתחות המסחר באינטרנט.  הוא גם  פוגע באופן ישיר באזרחים אשר יצטרכו ללכת מרחקים גדולים יותר כדי להגיע לסניפים עמוסים יותר אשר פועלים בשעות מצומצמות. הוא פוגע באופן מיוחד דווקא באוכלוסיות המוחלשות אשר מהוות את קהל המשתמשים העיקרי של "בנק הדואר" ובאוכלוסיות המבוגרות אשר משתמשות בדואר בתדירות גבוהה בהרבה משאר האוכלוסייה.

סביב סגירת שני הסניפים האלו מתנהל מאבק של תושבים. מאבקם של תושבי ברודצקי (אשר ליוויתי באופן אישי בפניות למנכ"ל הדואר ושר התחבורה) אפילו העלה פירות והתקבלה הודעה מטעם סמנכ"ל הדואר שהחליט לא לסגור את הסניף. כמובן שהשמחה הייתה מוקדמת כאשר לפני כשבוע נדהמנו לשמוע שלמרות הכל, הסניף עתיד להסגר.
אני חושבת שחובה עלינו כעירייה להיעמד לצד התושבים שלנו, לתמוך ולסייע להם במאבקם הצודק. בסניף גאולה נראה כי המאבק כבר אבוד.

העירייה יודעת להכין תכנית אסטרטגית לשירותים נדרשים, אנו עושים זאת ביחס לבתי ספר, גני ילדים ולאחרונה גם בכל הקשור לפריסת מעונות היום בעיר. אלו הם שירותים שאנחנו אחראים לספק אותם. אני חושבת שגם ביחס לשירותים הכרחיים שהעירייה אינה הספק הישיר שלהן – דואר, משטרה, מכבי אש, קופות חולים, טיפות חלב ושלל שירותים שהתושב נזקק להם – צריך להיות לנו מה להגיד. אנחנו חושבת שתפקידנו להיות שם עבור התושבים ולו ברמה של בקרה ופיקוח על ביצוע החלטות הממשלה כתיקנה.

בואו נפרוס על המפה את נקודות השירות של הדואר ונוודא שהם אכן עומדים בקריטריונים שקבעו לעצם – 90% ממקבלי השירות בסניף צריכים להתגורר במרחק של עד 1.5 ק"מ מהסניף. אולי במקרה של סגירת סניף ספציפי זה או אחר הם עומדים בתנאים אבל באזורים אחרים לא, אולי הם עומדים בתנאים אבל במקרים ספציפיים התנאים אינם סבירים ( כמו למשל בסניף ברודצקי בו 25% מהמשתמשים הם אוכלוסייה מבוגרת, פי 2 ו3 מאזורים אחרים בעיר). ברור שלתושב הפשוט אין את הכלים לוודא שעבודת המדינה נעשת כהלכה ולכן אנחנו צריכים להיות שם בשבילו.

אני מציעה להעביר את הנושא לבדיקת היח' האסטרטגית – את ההגדרה מהם שירותים חיוניים וספציפית את הדאר – הפריסה של סניפיו בעיר אל מול החלטות הממשלה והצרכים של התושבים על מנת שנהיה שנוכל לייצג את תושבינו.

המקרה של הדואר הוא מקרה פרטני אך השיטה היא שיטה כוללת. היום זה הדואר ומחר זה בזק, קופות החולים, המשטרה או כל שירות חברתי חיוני אחר. אני קוראת למועצת העיר לקבל החלטה עקרונית שאומרת – לתושבים שלנו מגיעים שירותים בסיסיים וזאת חובתנו לדאוג שיקבלו אותם, גם אם העירייה אינה ספק השירותים הישיר.