בתאריך 1.7, לאחר 10 שנים של דיונים, יתחיל במטרופולין אחד המהלכים החשובים בדרך לשינוי הרגלי הנסיעה – ארגון מחדש של קוי התחבורה הציבורית. עם תחילת התהליך ברצוני לאחל "דרך צלחה". התוכנית אולי לא מושלמת, ההקשבה לציבור היתה מינימאלית, אבל עם זאת אין לשכוח – מערכת האוטובוסים בעיר חייבתלעבור שינוי קיצוני. האוטובוסים בעיר חייבים להיות מהירים ויעילים על מנת להוות חלופה אמיתית לשימוש ברכב הפרטי התקוע בפקקים ובכך לתרום להורדת רמת זיהום האויר. ואנחנו חייבים לתת צ'אנס לתוכנית.
ברחוב, בעיתונות, במסדרונות, בכל מקום נשמעים הדיונים על התוכנית. בראשית עולים הפחדים – "האם התוכנית תפגע בהרגלי הנסיעה שלי?" אח"כ עולות הדאגות: "האם יהיה מסלול קצר או ארוך יותר? האם יהיה מהר יותר או לאט ? האם האוטובוסים יגיעו לכל מקום? ואז האחריות הציבורית: "לא היה שיתוף ציבור ראוי (ובכלל)" ובסוף: "התוכנית אינה מושלמת – חבל להתחיל".
גם אלינו מגיעים הקולות. חברת המועצה תמי זנדברג מסיעתנו ריכזה הערות מהציבור ומלווה את התהליך מזה זמן מה. גם אני שותפה בתהליך מתוקף היותי חברת דירקטוריון נתיבי איילון. ולמרות כל הביקורות המוצדקות, אני רואה לנכון לברך את התהליך, ולאפשר לו את צעדיו הראשונים.
לפני למעלה מעשור הנהגתי מאבק מקומי של תושבי שכונתי – כרם ישראל, במטרה להוציא את התחבורה העוברת מרחובות השכונה. אז נחשפתי לראשונה לחוסר היעילות של התחבורה הציבורית בעיר. אוטובוסים רבים עושים מסלולים חופפים, כאשר רובם ריקים למחצה, ובשל מבנה העיר הם עוברים ברחובות מגורים ומהוים מטרד של זיהום אויר מסוכן לצד היותם גורם מרעיש. כשלמדתי את הנושא בהמשך גיליתי שהאוטובוסים גם מסיירים ברחובות העיר בסיבובים המאריכים את משך הנסיעה ומורידים את האטרקטיביות לנוסע.
הרה ארגון בא לפתור את הבעיות הללו – הפחתת מספר הקוים ומניעת כפילויות, צמצום למינימום של מגוון הקוים העוברים ברחובות פנימיים, והעיקר – אפשרות מעבר מקו לקו ללא תוספת תשלום. אבל אני ערה לטענה העיקרית שאומרת שהפרט יצטרך ללמוד לחיות ולתפקד עם מערכת חדשה, לשנות את הרגליו. ופרט זה יכול להיות השכנה המבוגרת שלי שמתקשה לקבל שינויים, הנוסע העיוור שאינו יכול לקרוא את השינויים, תושבים שהעברית אינה שפתם השגורה שיתקשו לתקשר כדי להבין את השינויים, ושאר הנוסעים שיצטרכו להקדיש תשומת לב מיוחדת לתכנון מחדש של מסלול הנסיעה שלהם. וכולכם צודקים. השינוי יהיה קשה להכלה וייקח זמן עד שהוא יוטמע בהרגלי נסיעה חדשים.
אולם פחד משינויים אינו סיבה להימנע משינויים. מזה שנים, התושבים בכלל וחברי סיעת מרצ בפרט, נאבקים בזיהום האויר החמור שבעיר. אנחנו מקוים לראות את הרכבת הקלה ומקוים שהיא תהיה פתרון מלא לבעיה – אבל הרכבת הקלה עוד לא הגיעה לתחנה, הזמן עובר, התחלואה גוברת והעיר נפקקת. ובמצב זה צריך לעשות ולשנות את הקיים. והקיים זו מערכת אוטובוסים מיושנת איטית ובעלת ביקוש נמוך.
לכן היום אני מאחלת דרך צלחה לרה ארגון. אני מקווה שרבות מהדאגות של כולנו יתבדו, שהמערכת תהיה יעילה אמינה ואטרקטיבית, ושכולנו נוכל להגיד שהמאמץ היה כדאי. בכל מקרה הובטח לנו בצורה ברורה שתבוצע פעימת תיקונים לאחר שהפנמה של תקלות, בעיות והשגות ושההחלטות לגביה יתקבלו בדרך של שיתוף ציבור ובטווח קצר.
אנחנו בסיעת מרצ נשמח להמשיך להקשיב להערותיכם בנושא השינויים, ונעשה ככל יכולתינו וניצול השפעתנו על מנת להביא לשיפור השירות. .
בברכה
מיטל להבי
נגישות ותנועה 
חינוך לכולם 
זכויות ופלורליזם 
יוקר המחיה 
מועצת העיר 
משפיעים ביחד איתך 
סביבה וקיימות 
תכנון וצמיחה 
