תוכניות יצחק אלחנן ב וג היו תוספות בניה למגדל שבתהליכי בניה ברחוב יצחק אלחנן שבגבול שכונת נוה צדק. אלא שזכויות אלו לא ניתנו מתוך שיקול תכנוני נקי אלא מתוך תהליכי התחשבנות של העיריה מול היזם שבתמורה צריך היה לפנות את בית ספר נוה יעקב הגובל בתחום התוכנית.
החל מהדיונים הראשונים על תוכנית יצחק אלחנן התייצבו תושבי נוה צדק וחברת המועצה מיטל להבי כנגדה והמשיכו בהתנגדותם לתוכניות ההמשך יצחק אלחנן ב וג. להבי הגישה עררים למליאת הועדה המקומית כנגד יצחק אלחנן ב ויצחק אלחנן ג אולם הועדות דחו את עיקר העררים ואישרו את התוכניות.
להבי: "כמי שנלחמה שנים כנגד מגדלי יצחק אלחנן, אני מברכת על פסק הדין שיש בו אמירה חד משמעית כנגד תוכניות נקודתיות החורגות למרקם העירוני, שכל תפקידן הן תוספת אחוזי בנייה ליזמים ובעלי הון. עיריית תל אביב יפו, בהובלת חולדאי, חותמת על עסקאות מקרקעין מבלי שפרטיהן מובאות לאישור המועצה והועדה המקומית. כל זאת, תוך רמיסת כוונת הנבחרים. העירייה חוסכת במשאביה ואינה מוציאה אותם על הצרכים האמתיים של התושבים. במקום זאת, היא מעניקה זכויות מפליגות ובלתי ראויות לבעלי הון, כדי שאלו יעשו את עבודתה במחיר מופקע, מוצאת מקורות מימון בלתי חוקיים וכל זה למען פעולות המרעות את סביבת המגורים של התושבים ואת איכות חייהם.
בפרויקט האמור מדובר בביצוע עסקת מקרקעין עקיפה שאינה משרתת את תושבי העיר והסביבה. בפסה"ד נקבע כי העירייה בהתנהלותה הפרה את חוק חובת המכרזים והפכה את זכויות הבנייה המופלגים שהוענקו ליזמים לשטרות כסף ולאמצעי תשלום, תוך קידום פרוייקט בלתי ראוי בעליל תוך חריגה מסמכותה. ראוי לציין כי ההיסטריה של פרויקט יצחק אלחנן ראוייה לחקירה מעמיקה באשר מטרתו הראשונה היתה להקים דיור ציבורי ודיור מוגן לתושבי איזור כרם התימנים ושבזי, אך באורח פלא התגלגל והפך לפרויקט מגורים לעשירים שראשו בשמיים – אין לי ספק שמדובר ב"הולילנד של תל אביב"."