"דרום העיר לאנשים" זו תפיסת עולם שניסינו (כמרצ) להטמיע בתוכנית המתאר של תל-אביב-יפו והביטוי הנאמן ביותר שלה היה צריך לבוא לביטוי בהפיכת דרך שלבים מציר תנועה מטרופוליני לרחוב עירוני. היישום של "דרום העיר לאנשים" יכול להניב יתרונות גם למי שגרים בדרום וגם לעיר שמתחברת לדרומה ומייצרת אפשרויות נוספות למגורים ולתעסוקה במקום שערכי הקרקע בו עדיין נמוכים (יחסית).
אז ב-2012 הצבענו נגד תוכנית המתאר והיום אל מול התוכניות שמוקדמות על הציר אני נוכחת לדעת שצדקנו. שתכנון הציר מוטה קיבולת רכבים ולא תנועה של אנשים בין השאר מפני שהתוכניות לאורך הציר בדרומו יוצרות דפנות שמפנות עורף לרחוב. אני ממשיכה להאבק על החיבור בין הדפנות (בינוי שמחבר, אקוסטיקה דירתית ולא מרחבית, מעברי חציה וכיוב') כדי נוכל לייצר חיבור במקום גדר הפרדה בין העיר הלבנה לעיר השחורה.
זו אחת ההזדמנויות לשדרוג הדרום שחייבת להתבצע בהקדם, להיעשות בחכמה, תכנונית, סביבתית וגם תחבורתית – כדי לחזק את התושבים שמתגוררים באזור כיום ועבור אלו שיבחרו לגור שם בעתיד.
לכתבה של גיא נרדי בגלובס – Globes – לחצו כאן