(המאמר התפרסם בעיתון הארץ 10/3/2008)
חגיגות 100 השנה לתל אביב בפתח, והדי ההכנות נשמעים מכל כיוון. העיר מכינה לתושביה מתנות רבות, כגון טיילת חדשה, שיפוץ ומתיחת פנים, תוכנית מתאר והרבה טקסים וחגיגות. וגם את יפו החליטו לנקות ולהגיש כמתנה.
500 בתים בשכונת עג'מי ביפו מנוקים מאבק הדיירים המפונים לטובת משכן פאר נוסף. חזון תל אביב-יפו מדבר על עיר לכל תושביה, אך בפועל העיר מדירה תושבים מסוג מסוים ומזמינה תושבים מסוג אחר. מקרה עג'מי הוא המביש שבתהליכי פינוי האוכלוסיות מבתיהן.
ב-48' נשארו רק מעט מתושבי יפו הערבים בבתיהם המקוריים. חלק קטן מהתושבים שברחו חזרו במעמד של פליטים, ונכנסו לבתים שהוגדרו כנכסי נפקדים. בשנות ה-50 רכשו משפחות את הבתים מעמידר תמורת שני שלישים מערך הדירה, מעמדם הוגדר כדיירים מוגנים, ובין השאר, נאסר עליהם להכניס שינויים במבנה. בעוד המדינה בנתה את עצמה, יפו נהפכה יעד להקמת שכונות עולים ושיכונים, אך בעג'מי הוקפא הפיתוח.
בשנות גדילתן והתעצמותן של ישראל ותל אביב-יפו, לא ניתנה הדעת על צורכי אזרחי המדינה הערבים. יישובים ערביים לא הוקמו באזור המרכז ודיור לזוגות צעירים ערבים לא היה בנמצא. כך, מכורח המציאות, ביפו חילקו הדיירים חדרים ובנו תוספות בנייה. תהליך זה נמשך כ-30 שנה, ללא התערבות הממסד. לעתים שכחו בעמידר את הנכסים ואפילו לא אספו שכר דירה. כל זאת, עד שהתגלתה יפו כפנינה ואטרקציה לעשירון העליון. השוק החופשי עשה את שלו, בתים נקנו מבעליהם והאוכלוסייה החלה להתחלף. או אז נזכר הממסד ביפו.
500 צווי פינוי והריסה הוצאו נגד דיירים ערבים מוגנים ביפו, על פי רוב תחת העילה כי בנו תוספות ו/או חילקו את בתיהם ליחידות קטנות יותר, והם אינם עומדים בתנאי הדיור המוגן. עמידר ומינהל מקרקעי ישראל טוענים כי הצווים לא מכוונים נגד ערבים וכי לא מדובר בעניין לאומי, אלא בתהליך כלכלי טבעי. לראיה, הם מזכירים כי גם בכפר שלם התקיימו פינויים.
החזון של עיר לכל תושביה מבטיח תנאים להתפתחות חברה רב-דורית בעיר, אך לא בטוח כלל שתל אביב-יפו מסוגלת לקלוט את מפוני עג'מי. ביפו נמצאים השירותים לחברה הערבית – בתי ספר, מועדונים וחנויות. כמו כן, לא ברור באיזו מידה מפוצים המפונים ואם הם יכולים לקנות דירה ביפו. אין עיר ערבית אחרת במרכז הבנויה לקלוט 500 משפחות ערביות זעיר בורגניות, ואין פרויקט בינוי מתוכנן המסוגל לענות על צורכי אוכלוסייה זו.
בנקודת זמן זו יש לעצור ולעשות סדר בדברים באופן המאמץ אחריות ציבורית. בראש ובראשונה יש לפתוח בהידברות נקייה מאיום פינוי והריסה. בשלב הבא, יש לבדוק מה העיר יכולה להציע לבני עג'מי ולזוגות הצעירים, מהם צרכיהם ויכולותיהם הכלכליות ומהו דיור בר השגה ראוי לציבור הערבי ביפו.
יש לנהוג במידה שווה כלפי דיירי עמידר מוגנים בכל חלקי העיר, בלי להמציא תהליכים יש מאין כדי לשרת תאוות נדל"ן. את הבושה הזו יש לעצור במהרה ולתת לעיר את המתנה הראויה לה – עיר של סובלנות לכל רובדי החברה, שמזמינה את בניה ובני בניה לחיות בה.
הכותבת היא יו"ר סיעת מרצ במועצת עיריית ת"א-יפו וסגן יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניין עיר .
נגישות ותנועה 
חינוך לכולם 
זכויות ופלורליזם 
יוקר המחיה 
מועצת העיר 
משפיעים ביחד איתך 
סביבה וקיימות 
תכנון וצמיחה 
