תוכנית חופי תל אביב נועדה להסדיר ולשפר את מצב חופי העיר. התוכנית הציעה שיפוץ החוף וטיפול בכלל הבניה הלא חוקית, בעיות הביוב וההצפות והחלפת התשתיות הישנות. מימוש הטריבונות כשלב ראשון של מימוש התוכנית מראה כי לעיריה אין כוונה אמיתית לטפל בפגעי החופים, אלא רק למתוח את העור מלמעלה ולהשאיר את כל בעיות החוף כשהיו.
על פי ערר מיטל להבי, תוכנית חופי תל אביב זכתה לתשבוחות ולאישור גורמי התכנון מאחר והוצע בה פתרון לבעיות רבות הקיימות בחופים מזה עשרות שנים: שטחי בניה ללא אישור, השתלטות יזמים על שטחי החוף, הזרמת ביוב והצפות חורף ועיצוב מיושן. כתחילת יישום התוכנית בחופים בחרה העיריה בפרוייקט הטריבונות וההצללה ללא טיפול בבעיות המהותיות שעדיין קיימות בחוף. הטריבונות הובאו לאישור הועדה ללא בחינה מעמיקה של השפעתן על משטר החולות בחוף, שיפוץ המבנים הובא לועדה ללא הצגת החלוקה בין שטחים ציבוריים ובין שטחים יזמיים-מניבים, ועל הצורך בטיפול בניקוז הצפות החורף והביוב – אף מילה.
הערר נדחה ברב זעום: 10 קולות בעד, 12 נגד. תוצאות ההצבעה מלמדות כי בקרב חברי הועדה תמיכה רחבה בטענותיה של להבי, אולם הסכמים קודמים ומשמעת קואליציונית הכריעו את הכף.